שרון של אופיר
Active member
אין לי אופי במיל
התערבתי עם הבן שלי.
הוא בן 11, וזולל ממתקים כאילו אין מחר. כל שקל פנוי שיש לו (דמי כיס, מתנות שמקבל, תשלום על עבודה שהוא עושה ועוד) הוא מבזבז על ממתקים.
אז הצעתי לו התערבות - שהוא יפסיק עם ממתקים. בתמורה הוא דרש ממני להפסיק עם פיצה.
הרחבנו את זה שהוא מפסיק עם סוכר (ממתקים, עוגות ועוגיות, שתייה ממותקת), ואני מפסיקה עם קמח לבן ובצקים.
ההתערבות נכנסה לתוקף אתמול.
החזקתי כל היום - אכלתי מסודר, אכלתי נכון (אמנם אכלתי פסטה עם קציצות, אבל לא קציצות בלחמניה כמו שאני אוהבת).
ואז בערב, אחרי שכולם הלכו למיטות, הכנתי פיצה. לעצמי. תבנית שלמה.
אז נכון, הילד לא "תפס" אותי. אבל יום אחד לא הצלחתי להחזיק בהתערבות הזו.
אני בטוחה שאם הייתי מחזיקה עוד - זה היה עושה לי טוב בסוף (אחרי כמה ימים קשים), אבל אפילו יום אחד לא החזקתי.
התערבתי עם הבן שלי.
הוא בן 11, וזולל ממתקים כאילו אין מחר. כל שקל פנוי שיש לו (דמי כיס, מתנות שמקבל, תשלום על עבודה שהוא עושה ועוד) הוא מבזבז על ממתקים.
אז הצעתי לו התערבות - שהוא יפסיק עם ממתקים. בתמורה הוא דרש ממני להפסיק עם פיצה.
הרחבנו את זה שהוא מפסיק עם סוכר (ממתקים, עוגות ועוגיות, שתייה ממותקת), ואני מפסיקה עם קמח לבן ובצקים.
ההתערבות נכנסה לתוקף אתמול.
החזקתי כל היום - אכלתי מסודר, אכלתי נכון (אמנם אכלתי פסטה עם קציצות, אבל לא קציצות בלחמניה כמו שאני אוהבת).
ואז בערב, אחרי שכולם הלכו למיטות, הכנתי פיצה. לעצמי. תבנית שלמה.
אז נכון, הילד לא "תפס" אותי. אבל יום אחד לא הצלחתי להחזיק בהתערבות הזו.
אני בטוחה שאם הייתי מחזיקה עוד - זה היה עושה לי טוב בסוף (אחרי כמה ימים קשים), אבל אפילו יום אחד לא החזקתי.