שרון של אופיר
Active member
אכילת יתר - בעיה תזונתית או בעיה נפשית?
שאלה מעניינת (לפחות אותי)
האם הנטייה לאכילת יתר היא בעיה תזונתית - אני לא יודעת לשים לעצמי את הגבול עם אוכל שאני אוהבת, ועל כן אוכלת יותר מידי ממנו
או אולי בעייה נפשית - נטייה לאכילה בולמוסית בכמויות גדולות, מתוך תכנון מראש.
אם נחפש הגדרה לאכילת יתר, נגלה גישות שונות ומגוונות לנושא. החל מהגדרת הנושא כסוג של הפרעת אכילה משפחה של בולמיה, דרך אכילה רגשת כדך התמודדו עם דיכאון או לחץ וחרדה, ועד נושא של חוסר כחהתמודדות עם משטר תזונה.
אבל אני לא מסכימה עם זה.
לא עם הגישה שזו בעיה של שליטה בכמויות אוכל ודיאטה (כמה אני שונאת את המילה הזו) לא נכונה לאדם
ולא עם הגישה שמדובר בבעיה נפשית שנובעת ממצבי דיכאון וחרה.
העולם הוא לא שחור ולבן.
העולם אפור עם הרבה גווני ביניים.
אצלי מדובר הרבה באכילה על בסיס רגשי - כשעצוב לי, או שכאני כועסת, אני נוטה להתנחם באוכל שאני אוהבת, ובהבה ממנו. תחושת השובע שלי שונה כשאני במצב רוח טוב או כשאני במצב רוח רע. אבל המוזר הוא שכלים שדווקאכשאני במצב רוח טוב - אני אוכלת יותר.
מה דעתכם?
שאלה מעניינת (לפחות אותי)
האם הנטייה לאכילת יתר היא בעיה תזונתית - אני לא יודעת לשים לעצמי את הגבול עם אוכל שאני אוהבת, ועל כן אוכלת יותר מידי ממנו
או אולי בעייה נפשית - נטייה לאכילה בולמוסית בכמויות גדולות, מתוך תכנון מראש.
אם נחפש הגדרה לאכילת יתר, נגלה גישות שונות ומגוונות לנושא. החל מהגדרת הנושא כסוג של הפרעת אכילה משפחה של בולמיה, דרך אכילה רגשת כדך התמודדו עם דיכאון או לחץ וחרדה, ועד נושא של חוסר כחהתמודדות עם משטר תזונה.
אבל אני לא מסכימה עם זה.
לא עם הגישה שזו בעיה של שליטה בכמויות אוכל ודיאטה (כמה אני שונאת את המילה הזו) לא נכונה לאדם
ולא עם הגישה שמדובר בבעיה נפשית שנובעת ממצבי דיכאון וחרה.
העולם הוא לא שחור ולבן.
העולם אפור עם הרבה גווני ביניים.
אצלי מדובר הרבה באכילה על בסיס רגשי - כשעצוב לי, או שכאני כועסת, אני נוטה להתנחם באוכל שאני אוהבת, ובהבה ממנו. תחושת השובע שלי שונה כשאני במצב רוח טוב או כשאני במצב רוח רע. אבל המוזר הוא שכלים שדווקאכשאני במצב רוח טוב - אני אוכלת יותר.
מה דעתכם?