צמרמורת.
זה מה שהבת שלי גרמה לי היום.
ישבה בסלון עם טלפון צעצוע שהיא נורא אוהבת "לדבר" בו עם אנשים, וניהלה שיחה.
עם מי את מדברת? שאלתי אותה אחרי כמה דקות.
"עם יובל" היא עונה לי.
"מי זה יובל? ילד מהגן?" (האמת, אני יודעת שאין לה יובל בגן)
"יובל זה אח שלי"
חשבתי שלא שמעתי טוב, אז שאלתי שוב - מי זה יובל?
"יובל זה אח שלי"
יובל זה באמת אח שלה, או כך הוא אמור היה להיקרא (יובל ויהונתן, אלה השמות שרצינו לתת לתאומים).
אבל היא לא יודעת את זה. למעשה היא גם לא יודעת שהיו לה שני אחים, היא רק בת שנתיים וחצי, נראית לי קטנה מדי בכדי שנספר.
אין שום סיכוי שבעולם שהיא יודעת שהיו לה אחים, בטח שלא את שמותיהם.
זה רק דמיון של ילדה קטנה שלילדים בגן שלה יש אחים והם מדברים עליהם, אז גם היא המציאה לעצמה אח, ובמקרה בחרה בשם הזה.
השאירה אותי בלי אויר ועם הרבה דמעות בעיניים לכמה רגעים.
זה מה שהבת שלי גרמה לי היום.
ישבה בסלון עם טלפון צעצוע שהיא נורא אוהבת "לדבר" בו עם אנשים, וניהלה שיחה.
עם מי את מדברת? שאלתי אותה אחרי כמה דקות.
"עם יובל" היא עונה לי.
"מי זה יובל? ילד מהגן?" (האמת, אני יודעת שאין לה יובל בגן)
"יובל זה אח שלי"
חשבתי שלא שמעתי טוב, אז שאלתי שוב - מי זה יובל?
"יובל זה אח שלי"
יובל זה באמת אח שלה, או כך הוא אמור היה להיקרא (יובל ויהונתן, אלה השמות שרצינו לתת לתאומים).
אבל היא לא יודעת את זה. למעשה היא גם לא יודעת שהיו לה שני אחים, היא רק בת שנתיים וחצי, נראית לי קטנה מדי בכדי שנספר.
אין שום סיכוי שבעולם שהיא יודעת שהיו לה אחים, בטח שלא את שמותיהם.
זה רק דמיון של ילדה קטנה שלילדים בגן שלה יש אחים והם מדברים עליהם, אז גם היא המציאה לעצמה אח, ובמקרה בחרה בשם הזה.
השאירה אותי בלי אויר ועם הרבה דמעות בעיניים לכמה רגעים.